הם לא בחרו להיפגע.
אנחנו יכולים לבחור לעזור.

אני תושב רמת גן לשעבר. עד לא מזמן חיי היו רגילים: עבדתי כטכנאי מערכות מיזוג, התפרנסתי בכבוד, גרתי עם משפחתי בדירה בבניין. אבל הכול השתנה ביום אחד, כשאיראן שיגרה מטח טילים לעבר ישראל.
אחד הטילים פגע ישירות בבניין שלי. הדירה שבה גרתי נהרסה לחלוטין. הייתי בפנים כשזה קרה — נפצעתי קשה ברגל ובגב, והעברתי שבועות בבית החולים. מאז, אני סובל מכאבים כרוניים ואובדן תפקוד שמונעים ממני לחזור לעבודה. אין לי הכנסה, אין לי חסכונות, ואין לי בית.
המדינה אמנם פינתה אותנו לזמן קצר לבית מלון. לאחר מכן נאלצתי לעזוב, בלי שום אלטרנטיבה. כרגע אני מתגורר אצל חבר טוב, יחד עם משפחתו, בדירה קטנה וצפופה. אנחנו ישנים על מזרנים בסלון, בלי פרטיות, בלי שקט, ובלי אופק.
אני לא מבקש רחמים — רק הכרה. אני אזרח שנפגע בפעולת איבה, איבד את ביתו ואת יכולתו להתפרנס.

ירון, בן 42

יעל, אמא לשלושה ילדים. בעלי במילואים כבר חודשים ארוכים, ואני לבד. הגדולה שלי, שתמיד הייתה לי לעזר, ילדה רגישה וחכמה, נכנסה לסטרס עמוק בזמן ההפגזות הבלתי פוסקות, בנוסף לדאגה לאביה, תחושת חוסר ביטחון. הפסיקה לצאת מהבית ולהפגש עם חבריה, כל רעש הכי קטן מקפיץ אותה.
כרגע אני עובדת במשרה חלקית כדי להיות שם בשביל הילדים, אבל המציאות קשה: בקושי מצליחה להחזיק את הבית כלכלית ונפשית.
אין לי אפשרות לממן טיפול רגשי לילדה, למרות שהוא הכרחי. אני מרגישה מתוסכלת מאוזלת היד של המדינה במקרה שלי, שממענת למצוא לביתי טיפול מתאים.

יעל, מחיפה

אני נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים. אני עצמאי – עבדתי כמוביל באזור הדרום, והתפרנסתי בכבוד.
לפני כחצי שנה, בדרכי חזרה מהובלה באזור הר חברון, מחבלים פתחו בירי לעבר הרכב שלי. הכדורים פגעו בשמשה הקדמית, ואני, מתוך בהלה, סטיתי מהכביש והתנגשתי בגדר ההפרדה. נפצעתי ביד ובכתף, והרכב – טוטאל לוסט. אין לי את האמצעים לרכוש רכב חלופי.
מאז התקרית, אני לא עובד. אין לי רכב, אין לי ביטוח שמכסה את הנזק, ואין לי הכנסה. המשפחה שלי מתקיימת זמנית מתרומות של קרובים.
המדינה, שאמורה להגן על אזרחיה, כשלה. אני נפגעתי בפעולת איבה. אך אין לי סיוע ולא תשובות.
אני לא מבקש טובות. רק את מה שמגיע לי לפי החוק והצדק: הכרה מלאה כנפגע פעולת איבה, סיוע בשיקום, ותמיכה כלכלית עד שאוכל לחזור לעבוד.

דרור, בן 38 מהדרום

שירה, עבדה בחנות פרחים ברחוב ראשי. בוקר אחד, רגעים ספורים לאחר שנכנסה לחנות, רעש אדיר פילח את האוויר. הבניין שממול קרס בפיצוץ עוצמתי. חלונות התנפצו, אנשים צרחו, אבק כבד כיסה את הרחוב.
שירה לא נפגעה פיזית – היא הייתה רחוקה מספיק. היא רעדה, לא הצליחה לדבר, רק בהתה באוויר. נפגעת חרדה. מאז אותו יום, היא לא הצליחה לצאת מהבית. כל רעש חזק – אופנוע חולף, דלת נטרקת – גרם לה להתכווץ בפחד. החלונות בחנות תוקנו, אך שירה לא הצליחה לחזור לעבודה.
בלי הכנסה, בלי תמיכה נפשית, שירה הרגישה לבד. היא ידעה שהיא זקוקה לטיפול, אבל לא יכלה להרשות לעצמה לשלם לפסיכולוג. דרך קופת חולים, התורים היו ארוכים מאוד, וכך היא מצאה את עצמה ללא פתרון באופק.

שירה, בת 32 מתל אביב

אלו לא סיפורים יוצאי דופן. זו מציאות של אלפי משפחות בישראל.
עכשיו זה הזמן שלנו להתגייס עבורן.
כל תרומה יכולה לאפשר לילדים טיפול, לאמהות רגע של נשימה, לפצועים שיקום ולמשפחות תקווה.

בואו נבחר להיות שם בשבילם.
כי מאחורי כל סיפור כזה – יש לב פועם שמחכה לעזרה. ❤️

Scroll to Top